לפני מספר שנים, ליוויתי תורם פוטנציאלי בביקורו בפרויקטים בשטח. אחד מהמקומות אותם פקדנו, היה כפר הנוער עיינות. צוות הכפר הציג בפנינו תוכנית להכשרה מקצועית עם מסלול מיוחד להכשרת שפים עתידיים. לאחר הביקור, התורם העביר ביקורת נוקבת בנוגע לרמת התחזוקה של המטבח וכליו, ובנוגע להיבטים אחרים של התוכנית.
לאחר מכן, העברתי למנהל הכפר את הערותיו של התורם הפוטנציאלי והוא נעלב והגיב בהתגוננות. הוא טען כי מי שאינו מתמצא בהשקעה הרבה שהשקיעו בתוכנית, אינו רשאי לבקר אותה כה קשות. במחשבה שנייה, הוא הסיק כי אכן בעיות אלה ראויות להתייחסות ולתיקון לפני כל פנייה נוספת לבקשת מימון. במשך השנתיים הבאות, המנהל שמר על קשר עם התורם ועדכן אותו לגבי השינויים אותם הנהיגו בכפר כתוצאה מהביקורת שלו. בחודש שעבר, התורם הסכים לבקר שוב בכפר ואף זכה לטעום מארוחת מלכים אשר התקיימה במטבח מצוחצח, מעשה ידיהם של התלמידים במגמה, לבושי מדים לבנים נקיים להפליא. כל אחד מהשפים הצעירים הכין מנה נפרדת, תאר את המנה, דיבר על הרקע האישי שלו ועל תכניותיו לעתיד. לאחר הארוחה, הפנייה לתורם כללה בקשה למענק של $20,000. מוסר ההשכל: לפעמים התשובה "לא" כשהיא מתקבלת ברוח הנכונה, יכולה להפוך ל"כן", אם נקשיב עם אוזן קשובה לביקורת.
