איך להפוך "לא" ל"כן"

לפני מספר שנים, ליוויתי תורם פוטנציאלי בביקורו בפרויקטים בשטח. אחד מהמקומות אותם פקדנו, היה כפר הנוער עיינות. צוות הכפר הציג בפנינו תוכנית להכשרה מקצועית עם מסלול מיוחד להכשרת שפים עתידיים. לאחר הביקור, התורם העביר ביקורת נוקבת בנוגע לרמת התחזוקה של המטבח וכליו, ובנוגע להיבטים אחרים של התוכנית. 

לאחר מכן, העברתי למנהל הכפר את הערותיו של התורם הפוטנציאלי והוא נעלב והגיב בהתגוננות. הוא טען כי מי שאינו מתמצא בהשקעה הרבה שהשקיעו  בתוכנית, אינו רשאי לבקר אותה כה קשות. במחשבה שנייה, הוא הסיק כי אכן בעיות אלה ראויות להתייחסות ולתיקון לפני כל פנייה נוספת לבקשת מימון. במשך השנתיים הבאות, המנהל שמר על קשר עם התורם ועדכן אותו לגבי השינויים אותם הנהיגו בכפר כתוצאה מהביקורת שלו. בחודש שעבר, התורם הסכים  לבקר שוב בכפר ואף זכה לטעום מארוחת מלכים אשר התקיימה במטבח מצוחצח, מעשה ידיהם של התלמידים במגמה, לבושי מדים לבנים נקיים להפליא. כל אחד מהשפים הצעירים הכין מנה נפרדת, תאר את המנה, דיבר על הרקע האישי שלו ועל תכניותיו לעתיד. לאחר הארוחה, הפנייה לתורם כללה בקשה למענק של $20,000. מוסר ההשכל: לפעמים התשובה "לא" כשהיא מתקבלת ברוח הנכונה, יכולה להפוך ל"כן", אם נקשיב עם אוזן קשובה לביקורת.     

Transforming "No" into "Yes"

A couple of years ago, I went on a site visit with a major donor. One of the places that we visited was Ayanot Youth Village. There they presented an employment training project with a culinary track for training future chefs. Following the visit, the donor had serious criticism of the program relating to the poor level of maintenance of the kitchen and equipment, as well as other elements of the program.

Following the visit, I shared the potential donor's comments with the director of the institution who felt insulted and reacted defensively, feeling that certainly someone who had so little knowledge of the work that had been invested to develop the program, was out of line to criticize so severely. On further reflection, he came to the conclusion that these were indeed issues that should be addressed before applying for funding.

During the next two years, the director kept in touch with the donor, updating him with changes that had been instituted as a direct result of his constructive criticism. Last month, the donor agreed to visit the youth village, and was treated to a dinner fit for a king, held in the spotless kitchen, prepared by the students decked out in their pristine white uniforms. Each young chef had prepared a different dish, and each in turn described the dish, as well as his or her background and vision for the future. The meal was followed up by a successful request for a grant of $20,000. The moral of the story is that sometimes a no, when taken with the right spirit, can be turned into a yes, by being responsive to the criticism.

המשפחה מול המלכ"ר: האם המשפחה חייבת להיות קרבנו המגזר השלישי?

עליזה מאיר אפשטיין, מאמנת אישית מוסמכת

*מאמר זה נכתב בלשון זכר אך מתייחס גם לנשים וגם לגברים.

האם המשפחה חייבת להיות קרבנו של המגזר השלישי?  האם היא צריכה לסבול בגלל שאחד מראשיה מעוסק במוסד ללא כוונת רווח? בתשובתי לשאלה זו, ברצוני להתייחס למשפחה הבריאה כמרכיב חיוני להצלחתם של מנהלים ועובדים במגזר השלישי.

עובדה: מנהלי וצוותי מלכ"רים לרב אינם דואגים לעצמם! מדובר בשמירה על בריאותם הפיזית והנפשית. הדבר מתבטא באופן ברור בהעדר חופשות שנתיות/מחלה, בצמצום זמן הבלוי עם יקירים, ובחוסר שגרה בריאה. כתוצאה מכך, רמת הסיפוק ושביעת הרצון היומיומית יורדת, העייפות וחוסר הסבלנות גוברים, והמחקר הרפואי מבשר לנו שמערכת החיסון נפגעת*.

מצב זה מוביל לשחיקה הפוגעת בתפקודם במקום העבודה, אך גם משפיעה על יחסי אנוש מחוץ לעבודה, ובמיוחד בהשקעה בקשרי המשפחה.

אנשי המגזר השלישי אינם היחידים הסובלים משחיקה במקום העבודה. תרבות העבודה המלווה את החברה ההישגית רווייה בדוגמאות כשה"שורה התחתונה" חשובה יותר מאיכות החיים. אך כאן נוצרת פרדוקס: צוותי הארגונים המוקדשים להטבת מצבו של הזולת אינם מטיבים עם עצמם, וככל הנראה לעיתים קרובות, גם אינם מטיבים עם משפחותיהם.

העבודה בעמותה המסייעת לאוכלוסיה נחשלת או סובלת מעניקה לעובד או למנכ"ל הרגשה של משמעות עמוקה. רבים מאיתנו מוכנים לוותר על משכורת גבוהה יותר תמורת סיפוק כגון זה. אך בתמורה, אנו חושפים את עצמם לתרבות ארגונית שאיננה תומכת בדאגת האדם לצרכיו ולביתו.

הסיבות לכך מורכבות, אך ניתן לסכמן בכך: ארגון המסייע לקידום החברה מעלה על נס את צרכיהם של הנזקקים ודורש מהנרתמים למאמץ הקרבה עצמית לשם טובת הכלל. בכך, כל סטייה מהמאמץ היא מעשה אנוכי, בין שבמודע בין שבבלתי-מודע. "איך אוכל להרשות לעצמי להינות מחופשה/בריאות/משפחה כשאני פועלת בשמם של מסכנים ממני?" שואלת קליינטית, מנכ"לית עמותה שהיא גם אם ל-4 ילדים...

רבות נכתב על הצורך באיזון בין עבודה למשפחה. כשמדובר בעבודה במגזר השלישי, הבחירה הערכית לשרת את הציבור נכנסת למשוואה: האם שני תחומי המחוייבות והאחריות האלה מתחרים זה בזה?

תשובתי היא בפירוש  - לא. אותה שחיקה הפוגעת בתפקודו של מנהל המלכ"ר, פוגעת גם בקשרי אנוש מחוץ לעבודה ובמרכזן, המשפחה. דהיינו, מניעת שחיקה בעבודה תסייע גם לארגון וגם למשפחה. ומעבר לכך, משפחה בריאה עשוייה לתרום לירידה בשחיקה בעקבות התמיכה שהיא מעניקה לאותו מנהל. בעצם, משפחה בריאה יכולה, בין השאר, לבלום את מעגל הקסמים של השחיקה.

כמובן שיש עוד הרבה מה לעשות בכדי למנוע שחיקה בעבודה במגזר השלשי, אך המשפחה מהווה מכנה משותף וחיוני לרב הנוגעים בדבר. עת בחרנו להקים משפחה ולטפחה, בחרנו בדרך רגשית-חברתית-רוחנית לקדם קבוצה קטנה אך משמעותית בדרכה בחיים. מקורה של החמלה מבפנים החוצה. ללא חמלה לנו ולמשפחתינו, כיצד תיווצר חמלה לנזקקים אותם אנו שואפים לשרת?

עליזה מאיר אפשטיין הינה מאמנת אישית המתמחה בתחום האימון המשפחתי. היא עובדת עם נשים וגברים, בעברית ובאנגלית. יש לה נסיון רחב עם בעלי משפחות, אנשי המגזר השלישי, אמהות חד-הוריות ואנשים בתקופות מעבר משמעותיות.

ניתן ליצור קשר עם עליזה: coach@maeir.com  או בטלפון: 0545-872260

• לסקירה על המחקר בנושא ראה

Stress Weakens the Immune System: http://www.apa.org/research/action/immune.aspx